פריסת מענק פרישה – חסכון במס

מענק פרישה מעבודה פטור בחלקו ממס, בהתאם לנסיבות הפרישה (פיטורין או מוות),וותק העובד ומשכורתו ובחלקו הוא חייב במס. כדאי לשקול פריסת החלק החייב על פני שנות העבודה של השכיר, בגינן משולם המענק שבנדון, היות וזה משתלם יותר ומגדיל את הנטו. מדוע קיים פה חיסכון המס ואיך זה מתבצע –  זאת ננסה להסביר במאמר זה.

כל שכיר אשר מקבל מענק פרישה מעבודה, זכאי כמובן לפטור שמחושב על משכורתו האחרונה מוכפל בשנות הוותק בעבודתו, אך לא יותר מסכום מסוים שהוגדר כתקרה לפטור.

ברוב המקרים סכום המענק הוא גבוה יותר מהסכום הפטור לפי החישוב לעיל, אי לכך קיים סכום שחייב במס במועד קבלתו ולכן קטן משמעותית הסכום נטו, שנכנס לשכיר הפורש לבנק.

נציין שברוב המקרים שכיר שפורש לפני חודש אוקטובר בשנת המס, חבות המס בגין החלק החייב היא גדולה משמעותית גם במקרה בו בוחר הנישום לפרוס מענק קדימה.

עובד שכיר שלא בוחר לבחון כדאיות פריסת פיצויים קדימה, ברוב המקרים מסתכן בתשלום מס גבוה במיוחד על החלק החייב במס של המענק, היות ובשנת סיום העבודה הוא קיבל משכורת (אלא אם פוטר בתחילת שנת המס ואז המצב אחר) ושעורי המס בגין הכנסתו ממשכורת הם כבר גבוהים (המס המחושב עולה ככל שהכנסתו של הנישום גבוהה). על שיעורי מס גבוהים אלה מחושב המס לתשלום.

לא כך בהכרח הוא המצב, באם היה בוחר השכיר או יורשי העובד הנפטר בפריסת מענק פריסה על פני שנות עבודת הנישום (אך לא יותר משש שנים קדימה).

ברוב המקרים, קיימת תקופה של אי העסקה בגינה ניתן לנצל את נקודות הזיכוי אשר מקטינים לפורש את שעורי המס באותה שנה שלא הייתה לו הכנסה, וייוחס לה החלק החייב של מענק הפרישה.

גם התחלת העסקה חדשה במשכורת נמוכה יותר, שזה ברוב המקרים תוצאה של התפשרות בשל אי מציאת "משרת החלומות" מקטין את שעורי המס האמיתיים עליהם יש לחשב את החלק החייב במס לאותה שנה ויש שהוא עשוי להגדיל את הנטו בכך שנקבל בחזרה את סכום המס שנוכה לנו במועד הפרישה.

איך זה מתבצע:

ראשית מומלץ לשכיר שמקבל מענק פרישה, לבצע חישוב מקדים אשר מבוסס על סכום המענק המתקבל ושנות הוותק של העובד המפוטר, כדי לקבוע מהו סכום המענק החייב ומהו סכום המענק הפטור.

על הסכום החייב יבוצע חישוב מקדמי לבדיקת המס שיש לשלם באותה שנה אל מול המס שהשכיר אמור לשלם בשנים הבאות במקרה שבוחר לפרוס את המענק קדימה.

במקרה שהנישום המפוטר צופה כדאיות פריסת מענק (חשוב לציין שחישוב זה אינו הכרח המציאות כיון שהוא נשען על צפי הכנסות עתידי שלא בהכרח יתקיים בפועל), הרי שיש להגיע לפקיד השומה ולבקש פריסת מענק.

פקיד השומה הקרוב למקום המגורים, ייבצע חישוב עתידי על הסכום החייב ויקבע את סכום המס המשוער, אותו יש לשלם כמקדמה כבר היום שיקטין את הנטו מהסכום ברוטו של המענק.

בכל אחת משנות המס הבאות, שמספרן מותנה בוותק עבודתו של העובד אך לא יותר ממכסימום שש שנים, יהיה הנישום הפורס מחויב בהגשת דוח למס הכנסה. חובה זו נוצרת היות וחישוב הוא מקדמה על אומדן חישובי בלבד ומס הכנסה גובה מס אמת על הכנסותיו של הנישום בתקופה מסוימת כאשר הן מתבררות.

בדוח השנתי יש לציין את סכום המענק שנפרס וייוחס לאותה שנה ואת החלק היחסי של המס שנוכה במקור כמקדמה.

לאחר ביצוע החישוב ייקבע אם על  הנישום יהיה לשלם מס הכנסה או לקבל החזר מס, בהתאם לחישוב המס האמיתי בהינתן כל הכנסותיו, כולל החלק היחסי של המענק החייב באותה שנה

סיכום המאמר.

פריסת סכום מענק פרישה וייחוסו לשנים קדימה, עשוי להיות מהלך משתלם לנישום בחישוב המס המגיע ממנו ולהקטין את חבות המס בסכומים משמעותיים.

רוב השכירים אינם מועסקים תקופת מה לאחר סיום ההעסקה ויש שתקופה זו מתארכת למספר שנים. יש וגובה המשכורת במקום העבודה החדש בשנים הבאות, הוא נמוך יותר מהמשכורת בגינה חושב המענק החייב.

תנאים אלה יחד מאפשרים כדאיות לפרישת מענק פרישה לשנים קדימה, היות והמס הוא גבוה יותר ככל שגדלה ההכנסה ממשכורת.

פריסת מענק פרישה קדימה מחייבת תשלום מקדמה במועד הפריסה, הוא מועד קבלת המענק לחשבון ובנוסף מחייב הגשת דוח שנתי למס הכנסה עבור כל אחת מהשנים הבאות, בגינן היא בוצעה

מודעות פרסומת

הוצאות המותרות לשכיר בקיזוז ממס

רוב השכירים נמנעים מלהשקיע מחשבה באפשרות להקטנת חבות המס בתלוש השכר והגדלת הנטו שלהם בסוף השנה. מדוע נמנע מכך שכיר? מהי האפשרות שמוזכרת ואיך לבצע את הגדלת הנטו – במאמר זה שלפניכם.

"עצמאי? אני? למה צריך את הכאב הראש הזה, הכי טוב שכיר, המס יורד לי בתלוש ומס הכנסה מקבל בדיוק מה שהוא רוצה. ככה אני והוא לא ניפגש וזה המצב האידיאלי עבורי…"

טענה כזאת ודומות לה, תוכלו לקבל מרוב השכירים במשק אשר אינם חייבים בהגשת דוח שנתי למס הכנסה (למעט כאלה שמחויבים בשל פריסת מענק פרישה, משכורת גבוהה מעל התקרה שפוטרת מהגשת דוח ועוד).

כמובן שטענה זו היא נכונה בבסיסה והיא משקפת את הנוחות שבפרנסה כשכיר על פני ההתחשבנות התקופתית המתמדת שקיימת אצל עצמאי.

חשוב לזכור שגם עובד שכיר יכול לדרוש הוצאות ששילם עבורן, במידה והסכום שולם בשנת המס בגינה תובעים את ההוצאה, יש ברשותו חשבוניות מס/קבלה על התשלום (על שמו כמובן) והן כמובן בתחום עיסוקו כשכיר.

יש לשים לב שעל ההוצאה להשתלם מכיסו של העובד ולא מדובר על הוצאה שהוציא עובד ושהמעביד החזיר את תמורת התשלום באמצעות תלוש השכר (או אז נחשבת ההוצאה של המעביד), בכפוף לבחינת "מי הוא הנהנה העיקרי" (אין אנו עוסקים בסוגיה זו כרגע).

על אילו סוגי הוצאות יוכל שכיר לדרוש הפחתת מס שנוכה לו במקור במשכורתו?

הוצאה כזו יכולה להיכלל באחת מהקטגוריות הבאות:

  • תשלום עבור שכ"ט איש מקצוע, בעבור שרות שנתין לשכיר בגין השגת משכורתו באותה שנה, כגון: גביית חוב שכר, הוצאות חיפוש ושיבוץ למשרה חדשה כשכיר, ביצוע החזרי מס, בחינת זכאות להחזרי מס בשל נקודות זיכוי ועוד.
  • קורס או השתלמות אשר מהווים "שמירה על הקיים" והם נלקחו בכדי לשמור על רמתו המקצועית של העובד ולא יצירת תחום עיסוק חדש (חשוב לציין שקיימים מקרים בהם קשה לקבוע אם מדובר בשמירת רמה או ברכישת מקצוע כדוגמת תחום המחשוב).
  • ספרות מקצועית או עיתונות מקצועית שקשורה לשמירת רמת המקצוע (ראה סעיף קודם).
  • הוצאות נוספות שיש לבחון את מידת התאמתן להגדרת "שמירה על הקיים" בכל הקשור לתחום עיסוק השכיר.

על פי רוב הוצאות כמו אחזקת דירה, הוצאות משרדיות או נסיעה למקום העבודה או ממנו לא יותרו בניכוי לצרכי מס הכנסה, לשכיר שהכנסותיו אינם מעסק אך יש לבחון כל מקרה לגופו לצורך קביעה מוחלטת של התרת ההוצאה.

איך ניתן לבצע את דרישת ההוצאות האלה לשכיר?

מומלץ מאד להסתייע באיש מקצוע, לבחינת מידת ההתאמה של ההוצאה להשתכרות עוד בטרם תוגש הבקשה להחזר מס. יש להגיש את חשבוניות המס המקוריות ולוודא שהן שולמו בשנת המס הרלוונטית וכמובן לשמור עותק למעקב.

הגשת הבקשה נעשית בסוף שנה, לאחר שיש בידי העובד טופס 106 עבור שנת המס בגינה נדרשות ההוצאות.

בכדי לקבל הסבר נוסף על אופן הצגת ההוצאות בטופס ההחזר מומלץ להסתייע באיש מקצוע.

לאחר שתקלט בקשת ההחזר, בטופס החזר מס שהוגש, יבוצע חישוב חבות המס הנכונה של העובד בהסתמך על הכנסתו החדשה הנמוכה יותר, היות והמשכורת המקורית הוקטנה בגובה ההוצאות הנדרשות.

אפשר וכדאי לבחון סוגיה זו גם עבור שנים קודמות, כשיש לזכור שקיימת התיישנות של שבע שנים לצרכי החזרי מס שומות שנים קודמות.

החזרי מס לשכירים יבוצעו ישירות לחשבונו של הנישום כפי שמצוין בטופס ההחזר.

בניגוד לדעה הרווחת והחשש מדרישת מס הכנסה לפתיחת תיק ברשויות כתנאי לדרישת הוצאות אלה, נציין כי בקשת החזר מס שכזאת איננה מחייבת פתיחת תיקים במס הכנסה ואין בה, לכשעצמה בלבד, עילה לדרישת פתיחת תיק במס הכנסה.

סיכום המאמר.

האפשרות לדרוש הוצאות, אשר מגובות בחשבוניות מקוריות בשנת המס שבה בוצעו לא שמורה רק לעצמאים.

קיימות הוצאות מסוימות, שיש לבחון היטב את מידת התאמתן לתחום ולנסיבות ההשתכרות ממשכורת בשנת המס, שגם שכיר יכול לדרוש אותן ובכך להקטין את חבות המס שנוכתה לו בתלוש, היינו להגדיל את הנטו שלו.

מומלץ להסתייע באיש מקצוע לבדיקת מידת הרלוונטיות ואופן ההגשה האידיאלי לביצוע החזר המס.

התאגדות כחברה או כעצמאי – החלטה אסטרטגית חשובה

התאגדות כחברה או כעצמאי היא החלטה ניהולית אסטרטגית שיש לה השלכה על הפעילות העסקית בטווח הקצר והארוך בעסק. מהם היתרונות בהתאגדות כחברה על עצמאי , זאת נסביר במאמר זה.

עצמאי השוקל מעבר לפעילות במסגרת חברה בוודאי לוקח בחשבון מספר יתרונות מובהקים לכך:

 

יתרונות בהתארגנות כחברה בע"מ.

צבירת עודפים למימון המשך פעילות העסק. השענות העסק על הון עצמי אשר יוגדל עם השנים בהנחת חברה רווחית, היא שיקול מהותי בסוגיה זו. עסק שלא מתכוון למשוך כספים בטווח הקרוב מקופתו, טוב יעשה אם יתאגד כחברה. הן הקטנת נטל המס והן חיסכון בתשלומי ריבית על הלוואות יגדילו את המינוף הפיננסי הזול של החברה להמשך צמיחתה.

הגנה משפטית לבעלי העסק (הם בעלי המניות) במקרה של חדלות פירעון. גובה החשיפה שלהם במצב של חברה, מוגבלת לסכום השקעתם במניות החברה. לא כך המצב אצל עצמאי, אשר ערב בעצמו על יכולת פירעון תשלומי ספקים בעסק.

שיקולי מס הכנסה – דחיית נטל המס.

נטל המס על עוסק שמתאגד כחברה בע"מ ומתכוון למשוך את קופת העודפים בחברה בתום כל שנה (כלומר לצרוך את כל ההכנסות שנצמחו בחברה), בהשוואה לעוסק זהה שפועל כעצמאי היא כמעט זהה לחלוטין.
תכנון מס מקובל שמתאפשר עם הקמת חברה רלוונטית לבעל שליטה אשר לא מתכוון למשוך את כל הכנסות החברה, אשר ייהנה ממדרגות מס ליחיד וכן מניצול נקודות זיכוי במשיכת משכורת. נזכיר שמס חברות החל משנת 2013 עומד על 25% בעוד מדרגת מס ליחיד מגיעה לכדי כ 65% (מס משוקלל לרבות ביטוח לאומי ומס בריאות).

שיקולי ביטוח לאומי וביטוח בריאות.

היות ועל רווחי חברה רגילה, לא מוטל מס ביטוח לאומי וכמו כן, דיבידנד אשר ימשוך בעל שליטה בעתיד (כמו גם הפרשי הצמדה על הלוואת בעלים המהווים הכנסה בידו) פטורים מביטוח לאומי, הרי שהתאגדות כחברה חוסכת תשלומים לביטוח לאומי וביטוח בריאות.

שיקולי נוספים לא מיסויים (חשיפה לסיכון בענף, יוקרה ועוד).

קיימים ענפי פעילות, בהם רמת הסיכון בלקיחת אחריות עסקית היא גבוהה. התאגדות כחברה מגבילה את גובה האחריות המוגבלת של בעלי המניות בה, לסכומי ההשקעה במניות בחברה.

בנוסף קיימת סברה במשק שלחברה קיימת יוקרה והיא עדיפה על עסק עצמאי (שנתפס לעיתים פחות רלוונטי לעסקאות גדולות או מורכבות).

חסרונות בהתארגנות כחברה בע"מ.

התארגנות והתנהלות, כחברה בע"מ כרוכה בעלויות לא מבוטלות בהשוואה לפעילות כעצמאי.
עלות שנתית של אגרת רשם חברות, עמידה בהוראות ניהול ספרים והנהלת החשבונות הדו צדית המחויבת מכוח חוק החברות, מגיעה לכדי כפי 5 לערך מעלות עוסק עצמאי.

חובת הדיווח החל על חברה היא לרוב כבדה יותר מאשר רמת הדיווח של עוסק עצמאי , כפועל יוצא מההכרח לנהל הנהלת חשבונות דו צדית ולא חד צדית. עוסק שמחויב בלאו הכי לדווח בשיטה הדו צדית (יצרנים או סיטונאים וקמעונאיים העומדים במגבלת מחזור מכירות, כמוגדר בהוראות ניהול ספרים) הרי ממילא נושא במרבית הוצאות הנהלת החשבונות וביקורת רואה חשבון ולכן המעבר לפעילות כחברה לא מהווה חסרון כמוסבר כאן.

סיכום המאמר.

כנקודת איזון לכדאיות התאגדות כחברה, ניתן לקבוע על דרך בחינת התוספת להכנסות למול הגידול ברווח לפני מס.
נהוג לקבוע, כי ככל שהחברה צופה להגדיל הכנסותיה כפועל יוצא מההתאגדות כחברה ושמחזור המכירות השנתי בה יעלה לכדי 350 אלף ומעלה (כ 30 אלף לחודש), ככל שהענף בו פועל העסק מוגדר כבר סיכון, בעל השליטה לא ממהר למשוך רווחיו בחברה והחברה שוקלת להישען על הון עצמי למימון המשך פעולותיה (השקעה בנכסים בעסק, מימון פרויקטים ארוכי טווח ועוד) הרי שהתאגדות כחברה עדיפה על עצמאי, למרות הגידול בעלויות החד פעמיות והשוטפות הכרוכות בכך.

 

הוצאות בעסק או הוצאה פרטית – מה זה משנה?

לכל עסק יש מכלול של הוצאות (תשלומים) בהן הוא נושא. לעיתים נטל ההוצאות הוא מגוון וכבד, אבל האם כל תשלום מכיסו של העוסק הוא הוצאה בעסק כהגדרתה?

רשויות המס נועדו בין היתר, בכדי לגבות מכל אזרח מס אמת על הכנסותיו. מס שכזה מחויב להיגזר מהכנסה החייבת המוגדרת בעסק, היינו ממכירות בעסק ובניכוי ההוצאות ששימשו את העסק בייצור ההכנסה. היות וכל עסק שונה ממשנהו, הן בתחום הענפי כלכלי בו הוא עוסק, הן בסיווגו העסקי (למשל קמעונאי או סיטונאי)

והן בצורת התאגדותו (עצמאי או חברה), הרי שלא ניתן לקבוע רשימה סגורה של סוגי או סכומי הוצאה לכל עסק, אלא שרשויות המס קבעו מבחנים להתרת ההוצאה (מבחנים הנשענים על פסקי דין או על מבחני סבירות למשל). כמו כן קיימים תשלומים בעסק, אשר משמשים לייצור ההכנסה אבל לפי הוראות מס הכנסה לא ניתן להכיר בהם כהוצאה בשנת המס בה הם שולמו, אלא רק ובמהלך התקופות הקרובות.

בהמשך לכך הרי שעיתוי תשלום המזומן בגין ההוצאה, לא בהכרח קובע את התקופה שבה ההוצאה תוכר בדוח רווח והפסד של העסק. דוגמא לתשלום בגין הוצאה כזו הוא תשלום בעבור רכישת נכס.

 האם כל תשלום או יציאת מזומן בעסק היא הוצאה?

מהי ההבחנה הנדרשת לקביעת קיום הוצאה אם לאו?

באופן עקרוני וברוח הנחיות פקודת מס הכנסה נקבע שהוצאה, אשר אמורה להביא לגידול בהכנסות העסק ואשר אותה הוצאה, היא מובהקת באופייה וקיומה הכרחי להמשך פעילותו העסקית באותה תקופת מס (תקופה של שנה בדרך כלל), הרי שזוהי הוצאה שניתן לשייך אותה לעסק ולהקטין את הכנסות העסק בהתאם לכדי רווח החייב במס.

 קיימים לא מעט מצבים, בהם הוצאה בעסק היא הוצאה מעורבת, אשר משמשת כאחת גם פעילות פרטית וגם פעילות עסקית. הוצאות כאלה הן למשל, הוצאות אחזקת דירת מגורים אשר בתוכה מתנהל עסק (בד"כ בתוך חדר אחד בדירה). הוצאות האחזקה מיוחסים לדירה כולה ורק חלק יחסי מהן, הן הוצאות עסקיות.

במקרה כזה מתאפשר לעוסק לייחס את מרכיב ההוצאה היחסי, מתוך החשבונית הכוללת, לפעילות העסקית (לפי יחס החדר לכלל החדרים בדירה למשל).

 במקרים אחרים של הוצאה מעורבת, אשר מקבלת ביטויה בחשבונית שהוצאה לעוסק ויש בה מרכיב הוצאה פרטית שלא ניתן להפרדה מהמרכיב העסקי, לא ניתן לדרוש את ההוצאה בעסק. מקרה בו לא ניתן להבחין בצורה ברורה בין מרכיב פרטי לעסקי, הרי שלא ניתן יהיה להכיר בהוצאה כלל.

קיימת רשימה סגורה של הוצאות, אשר פקודת מס הכנסה מתייחסת אליהן ספציפית על דרך של התרת הוצאה לפי תקנות שתוקנו. כאלה הן הוצאות אחזקת רכב, הוצאות כיבוד בעסק, הוצאות נסיעה לחו"ל , פלאפון ושאר הוצאות שהן משמעותיות אבל לא ניתן לקבוע "מפתח ייחוס" פרטי או עסקי מוגדר, אלא על דרך של הגדרה בתקנות.

האם כל הוצאה ששימשה לייצור הכנסה בעסק היא הוצאה שוטפת?

באופן עקרוני נקבע שהוצאה, אשר אמורה לשמש את העסק לאורך זמן, היינו להביא לגידול בהכנסות למשך תקופה שהיא יותר משנה (ובכללם בעיקר נכסים אשר נרכשים ואמורים לשמש בעסק בתקופה ארוכה למשל), לא תחשב הוצאה שוטפת אלא רכישת נכס, רוצה לומר שההוצאה הזו תופחת על פני השנים, לפי הנחיות ברורות של רשות המס בהתאם לאופי הנכס הנרכש.

לא כך היא הוצאה שוטפת, שהיא הוצאה שהוצאה במהלך התקופה בה נצמחה ההכנסה (הוצאה בייצור ההכנסה). הוצאה כזו משקפת יציאת משאבים בעסק, שתרומתם לגידול בהכנסה הוא לרוב נקודתית (רכישת חומר גלם מתכלה, או קבלת שרות לפרק זמן מוגדר הקצר משנה) וככזאת היא תותר במלואה כהוצאה בעסק, בשנת המס בה היא שולמה (או נגרמה).

 סיכום המאמר.

לא כל תשלום בו נושא עוסק, הוא תשלום בייצור הכנסה. קיימים מבחנים מוגדרים בחוק להתרת סוגי הוצאה וסכומי הוצאות באלה המותרות לעסק. המטרה היא לנסות לקבוע מס אמת, מס אשר יחול על ההכנסה בעסק אשר נוכו ממנה רק הוצאות שהוצאו בהשגתה.

קיימות הוצאות מעורבות בעסק, אשר אופן הטיפול בהן מתאפשר על דרך של ייחוס החלק העסקי מתוך כלל ההוצאה. הוצאה מעורבת שלא ניתן לפריד את המרכיב העסקי בה, ככלל לא תותר בעסק ולא תוכל לשמש להקטנת ההכנסה.

הוצאה שאמורה לשמש את העסק, לתקופה של יותר משנת עסקים אחת, תחשב לנכס בעסק והפחתתה תותר לאורך זמן, כפי שנקבע בתקנות מס ספציפיות לרכוש קבוע.

למידע נוסף בקרו באתר טקס פריס