קטגוריה: Uncategorized

התאגדות כחברה או כעצמאי – החלטה אסטרטגית חשובה

התאגדות כחברה או כעצמאי היא החלטה ניהולית אסטרטגית שיש לה השלכה על הפעילות העסקית בטווח הקצר והארוך בעסק. מהם היתרונות בהתאגדות כחברה על עצמאי , זאת נסביר במאמר זה.

עצמאי השוקל מעבר לפעילות במסגרת חברה בוודאי לוקח בחשבון מספר יתרונות מובהקים לכך:

 

יתרונות בהתארגנות כחברה בע"מ.

צבירת עודפים למימון המשך פעילות העסק. השענות העסק על הון עצמי אשר יוגדל עם השנים בהנחת חברה רווחית, היא שיקול מהותי בסוגיה זו. עסק שלא מתכוון למשוך כספים בטווח הקרוב מקופתו, טוב יעשה אם יתאגד כחברה. הן הקטנת נטל המס והן חיסכון בתשלומי ריבית על הלוואות יגדילו את המינוף הפיננסי הזול של החברה להמשך צמיחתה.

הגנה משפטית לבעלי העסק (הם בעלי המניות) במקרה של חדלות פירעון. גובה החשיפה שלהם במצב של חברה, מוגבלת לסכום השקעתם במניות החברה. לא כך המצב אצל עצמאי, אשר ערב בעצמו על יכולת פירעון תשלומי ספקים בעסק.

שיקולי מס הכנסה – דחיית נטל המס.

נטל המס על עוסק שמתאגד כחברה בע"מ ומתכוון למשוך את קופת העודפים בחברה בתום כל שנה (כלומר לצרוך את כל ההכנסות שנצמחו בחברה), בהשוואה לעוסק זהה שפועל כעצמאי היא כמעט זהה לחלוטין.
תכנון מס מקובל שמתאפשר עם הקמת חברה רלוונטית לבעל שליטה אשר לא מתכוון למשוך את כל הכנסות החברה, אשר ייהנה ממדרגות מס ליחיד וכן מניצול נקודות זיכוי במשיכת משכורת. נזכיר שמס חברות החל משנת 2013 עומד על 25% בעוד מדרגת מס ליחיד מגיעה לכדי כ 65% (מס משוקלל לרבות ביטוח לאומי ומס בריאות).

שיקולי ביטוח לאומי וביטוח בריאות.

היות ועל רווחי חברה רגילה, לא מוטל מס ביטוח לאומי וכמו כן, דיבידנד אשר ימשוך בעל שליטה בעתיד (כמו גם הפרשי הצמדה על הלוואת בעלים המהווים הכנסה בידו) פטורים מביטוח לאומי, הרי שהתאגדות כחברה חוסכת תשלומים לביטוח לאומי וביטוח בריאות.

שיקולי נוספים לא מיסויים (חשיפה לסיכון בענף, יוקרה ועוד).

קיימים ענפי פעילות, בהם רמת הסיכון בלקיחת אחריות עסקית היא גבוהה. התאגדות כחברה מגבילה את גובה האחריות המוגבלת של בעלי המניות בה, לסכומי ההשקעה במניות בחברה.

בנוסף קיימת סברה במשק שלחברה קיימת יוקרה והיא עדיפה על עסק עצמאי (שנתפס לעיתים פחות רלוונטי לעסקאות גדולות או מורכבות).

חסרונות בהתארגנות כחברה בע"מ.

התארגנות והתנהלות, כחברה בע"מ כרוכה בעלויות לא מבוטלות בהשוואה לפעילות כעצמאי.
עלות שנתית של אגרת רשם חברות, עמידה בהוראות ניהול ספרים והנהלת החשבונות הדו צדית המחויבת מכוח חוק החברות, מגיעה לכדי כפי 5 לערך מעלות עוסק עצמאי.

חובת הדיווח החל על חברה היא לרוב כבדה יותר מאשר רמת הדיווח של עוסק עצמאי , כפועל יוצא מההכרח לנהל הנהלת חשבונות דו צדית ולא חד צדית. עוסק שמחויב בלאו הכי לדווח בשיטה הדו צדית (יצרנים או סיטונאים וקמעונאיים העומדים במגבלת מחזור מכירות, כמוגדר בהוראות ניהול ספרים) הרי ממילא נושא במרבית הוצאות הנהלת החשבונות וביקורת רואה חשבון ולכן המעבר לפעילות כחברה לא מהווה חסרון כמוסבר כאן.

סיכום המאמר.

כנקודת איזון לכדאיות התאגדות כחברה, ניתן לקבוע על דרך בחינת התוספת להכנסות למול הגידול ברווח לפני מס.
נהוג לקבוע, כי ככל שהחברה צופה להגדיל הכנסותיה כפועל יוצא מההתאגדות כחברה ושמחזור המכירות השנתי בה יעלה לכדי 350 אלף ומעלה (כ 30 אלף לחודש), ככל שהענף בו פועל העסק מוגדר כבר סיכון, בעל השליטה לא ממהר למשוך רווחיו בחברה והחברה שוקלת להישען על הון עצמי למימון המשך פעולותיה (השקעה בנכסים בעסק, מימון פרויקטים ארוכי טווח ועוד) הרי שהתאגדות כחברה עדיפה על עצמאי, למרות הגידול בעלויות החד פעמיות והשוטפות הכרוכות בכך.

 

מודעות פרסומת

הוצאות בעסק או הוצאה פרטית – מה זה משנה?

לכל עסק יש מכלול של הוצאות (תשלומים) בהן הוא נושא. לעיתים נטל ההוצאות הוא מגוון וכבד, אבל האם כל תשלום מכיסו של העוסק הוא הוצאה בעסק כהגדרתה?

רשויות המס נועדו בין היתר, בכדי לגבות מכל אזרח מס אמת על הכנסותיו. מס שכזה מחויב להיגזר מהכנסה החייבת המוגדרת בעסק, היינו ממכירות בעסק ובניכוי ההוצאות ששימשו את העסק בייצור ההכנסה. היות וכל עסק שונה ממשנהו, הן בתחום הענפי כלכלי בו הוא עוסק, הן בסיווגו העסקי (למשל קמעונאי או סיטונאי)

והן בצורת התאגדותו (עצמאי או חברה), הרי שלא ניתן לקבוע רשימה סגורה של סוגי או סכומי הוצאה לכל עסק, אלא שרשויות המס קבעו מבחנים להתרת ההוצאה (מבחנים הנשענים על פסקי דין או על מבחני סבירות למשל). כמו כן קיימים תשלומים בעסק, אשר משמשים לייצור ההכנסה אבל לפי הוראות מס הכנסה לא ניתן להכיר בהם כהוצאה בשנת המס בה הם שולמו, אלא רק ובמהלך התקופות הקרובות.

בהמשך לכך הרי שעיתוי תשלום המזומן בגין ההוצאה, לא בהכרח קובע את התקופה שבה ההוצאה תוכר בדוח רווח והפסד של העסק. דוגמא לתשלום בגין הוצאה כזו הוא תשלום בעבור רכישת נכס.

 האם כל תשלום או יציאת מזומן בעסק היא הוצאה?

מהי ההבחנה הנדרשת לקביעת קיום הוצאה אם לאו?

באופן עקרוני וברוח הנחיות פקודת מס הכנסה נקבע שהוצאה, אשר אמורה להביא לגידול בהכנסות העסק ואשר אותה הוצאה, היא מובהקת באופייה וקיומה הכרחי להמשך פעילותו העסקית באותה תקופת מס (תקופה של שנה בדרך כלל), הרי שזוהי הוצאה שניתן לשייך אותה לעסק ולהקטין את הכנסות העסק בהתאם לכדי רווח החייב במס.

 קיימים לא מעט מצבים, בהם הוצאה בעסק היא הוצאה מעורבת, אשר משמשת כאחת גם פעילות פרטית וגם פעילות עסקית. הוצאות כאלה הן למשל, הוצאות אחזקת דירת מגורים אשר בתוכה מתנהל עסק (בד"כ בתוך חדר אחד בדירה). הוצאות האחזקה מיוחסים לדירה כולה ורק חלק יחסי מהן, הן הוצאות עסקיות.

במקרה כזה מתאפשר לעוסק לייחס את מרכיב ההוצאה היחסי, מתוך החשבונית הכוללת, לפעילות העסקית (לפי יחס החדר לכלל החדרים בדירה למשל).

 במקרים אחרים של הוצאה מעורבת, אשר מקבלת ביטויה בחשבונית שהוצאה לעוסק ויש בה מרכיב הוצאה פרטית שלא ניתן להפרדה מהמרכיב העסקי, לא ניתן לדרוש את ההוצאה בעסק. מקרה בו לא ניתן להבחין בצורה ברורה בין מרכיב פרטי לעסקי, הרי שלא ניתן יהיה להכיר בהוצאה כלל.

קיימת רשימה סגורה של הוצאות, אשר פקודת מס הכנסה מתייחסת אליהן ספציפית על דרך של התרת הוצאה לפי תקנות שתוקנו. כאלה הן הוצאות אחזקת רכב, הוצאות כיבוד בעסק, הוצאות נסיעה לחו"ל , פלאפון ושאר הוצאות שהן משמעותיות אבל לא ניתן לקבוע "מפתח ייחוס" פרטי או עסקי מוגדר, אלא על דרך של הגדרה בתקנות.

האם כל הוצאה ששימשה לייצור הכנסה בעסק היא הוצאה שוטפת?

באופן עקרוני נקבע שהוצאה, אשר אמורה לשמש את העסק לאורך זמן, היינו להביא לגידול בהכנסות למשך תקופה שהיא יותר משנה (ובכללם בעיקר נכסים אשר נרכשים ואמורים לשמש בעסק בתקופה ארוכה למשל), לא תחשב הוצאה שוטפת אלא רכישת נכס, רוצה לומר שההוצאה הזו תופחת על פני השנים, לפי הנחיות ברורות של רשות המס בהתאם לאופי הנכס הנרכש.

לא כך היא הוצאה שוטפת, שהיא הוצאה שהוצאה במהלך התקופה בה נצמחה ההכנסה (הוצאה בייצור ההכנסה). הוצאה כזו משקפת יציאת משאבים בעסק, שתרומתם לגידול בהכנסה הוא לרוב נקודתית (רכישת חומר גלם מתכלה, או קבלת שרות לפרק זמן מוגדר הקצר משנה) וככזאת היא תותר במלואה כהוצאה בעסק, בשנת המס בה היא שולמה (או נגרמה).

 סיכום המאמר.

לא כל תשלום בו נושא עוסק, הוא תשלום בייצור הכנסה. קיימים מבחנים מוגדרים בחוק להתרת סוגי הוצאה וסכומי הוצאות באלה המותרות לעסק. המטרה היא לנסות לקבוע מס אמת, מס אשר יחול על ההכנסה בעסק אשר נוכו ממנה רק הוצאות שהוצאו בהשגתה.

קיימות הוצאות מעורבות בעסק, אשר אופן הטיפול בהן מתאפשר על דרך של ייחוס החלק העסקי מתוך כלל ההוצאה. הוצאה מעורבת שלא ניתן לפריד את המרכיב העסקי בה, ככלל לא תותר בעסק ולא תוכל לשמש להקטנת ההכנסה.

הוצאה שאמורה לשמש את העסק, לתקופה של יותר משנת עסקים אחת, תחשב לנכס בעסק והפחתתה תותר לאורך זמן, כפי שנקבע בתקנות מס ספציפיות לרכוש קבוע.

למידע נוסף בקרו באתר טקס פריס